בגדי ילדים בתקופת התנ"ך מאת שרה חימוביץ

דף הבית » בגדי ילדים בתקופת התנ"ך מאת שרה חימוביץ

  בגדי ילדים בתקופת התנ"ך

 

בתקופת התנ"ך, כל בגדי ילדים יוצרו באופן ידני על ידי נשות המשפחה.

אז, כמו היום, אמהות התגאו בתינוקות ובילדים שלהן. הן עשו כמיטב יכולתן

לייצר בגדים אשר שיקפו את אהבתן ואת גאותן וכן שיקפו את המעמד החברתי

של המשפחה.

 

 בגדי תינוקות :                

בגדי ילדים מועברים באופן טבעי מהראשון אל זה הבא אחריו וכו' וזה נכון בודאי

לאותם ימים רחוקים, בהם המשפחות היו גדולות.

בגדים אלו, שהיו עשויים מחומר שהתבלה במהירות, התכלו ונעלמו עם הזמן, ולכן

נשארו מעט מאוד ממצאים ארכיאולוגיים שניתן להיעזר בהם.

החתלה ידוע לנו, שהיה מקובל ללפף את התינוק ברצועות חיתול ארוכות, העשויות

פישתן, אשר נכרכו סביב גופו. רצועות אלו הצמידו את ידיו ואת רגליו של התינוק אל

גופו, מתוך אמונה שזה מחקה את מצב התינוק בתוך הרחם ומעניק לו תחושה של

ביטחון ורגיעה.

ברצועות חיתול אלו השתמשו עד שהתינוק גדל קצת וידיו ורגליו החלו להתחזק.

עד כמה שידוע לנו, לא היו קיימים אז חיתולים וחלקו התחתון של התינוק נשאר עירום.

התינוק נישא על גב האם וכאשר חשה שהתינוק עומד לעשות את צרכיו, הייתה במהירות

מעמידה אותו על גבי סיר ולאחר מכן מנקה אותו.

רצועות הפישתן היו נוחות לניקוי וליבוש והוחלפו לפי הצורך.

באותה תקופה, התינוק גם נעטף בחוזקה בצעיף עשוי צמר או עור רך והוצמד אל גב

האם בסוג של מינשא. זאת, על מנת להשאיר את ידי האם פנויות לעבודה.

 

 בגדי ילדים :               

ככל שהילד גדל, הוא הולבש בסוג של טוניקה חופשית,עשויה צמר והונעל בסנדלים

או במגפיים קטנים עשויים עור.

ארכיאולוגים מצאו מדרום לקהיר שרידי לבוש ילדים, ארוג מצמר צבעוני בחתיכה אחת,

עם מקום מיוחד לזרועות.

ניכר שלבוש זה נארג ממספר חוטים צבעוניים.

באשר לעיצוב,ילדים לבשו כנראה גירסה קטנה של לבוש המבוגרים:

- חולצה, חלוק ארוג מפישתן או מצמר ומעליו נלבשה טוניקה.

- בגד עליון, מעיל עשוי צמר לבן עם גדילים בקצוות.

- סנדלי עור לרגליים.

מפאת מחירו היקר של הפישתן, רוב בגדי ילדים וכן בגדי המבוגרים יוצרו מצמר

כבשים או מצמר עיזים.

 

בספר שמואל חנה, אמו של שמואל הנביא, מוסרת את בנה (אשר נולד אחר שנות

עקרות רבות), כדי שישרת בבית האלוהים אשר בשילה.

שם מתואר לבוש מיוחד, מעיל שחנה טווה מפישתן עבור בנה.

מדי שנה, כאשר חנה הייתה באה לראות את בנה, הייתה מביאה לו את אותו הבגד,

במידה גדולה יותר,שתתאים לגילו.

מכאן, שהנשים יצרו בגדי ילדים בעצמן.

אנו מסיקים גם,שכל שבט או משפחה מורחבת,שמרו על עיצובים מיוחדים,או שיזרו

סמלים בלבוש שלהם, על מנת ליצור יחודיות ובידול מן האחרים.

Printer